משנת ארץ ישראל על משנה שבת י״א:ד׳

4 משניות ד-ה דנות בדיני טלטול בים ובספינה. הים והנמל והספינות נזכרים מעט מאוד במקרא ובולטת בו הזיקה לאדמה ולעיבודה, וכן הוא גם במשנה ובספרות חז"ל, אלא שרב בהן ביחס אזכור הים ומעשים הקשורים לים, לנמל, לספינה ולתחבורה הימית. ואף שיש במשנתנו רק מספר מצומצם של הלכות בזיקה לטלטול בים ובספינה, מצינו בתוספתא מספר רב יותר של הלכות ערוכות, בפרקים י-יא, הלכות יא-יז.

5 הזורק בים ארבע אמות פטור – כיוון שהים אינו רשות הרבים אלא כרמלית, כלשון הירושלמי למשנתנו: "לא סוף דבר ארבע אמות, אלא אפילו זרק בכל הים פטור, שכל הים נקרא כרמלית" יג ע"א. אם היה – על שפת הים. רקק מים – שכבת דקה של מים, אך עמוקה מן השלולית ובת קיימא ממנה. ורשות הרבים מהלכת בו – ודרך לרבים עוברת ברקק, הזורק בתוכו ארבע אמות - חייב – מפני שדרך הרבים רשות הרבים היא, אף על פי שהרקק מחובר לים. וכמה הוא רקק מים? – וכמה יהא עומקם של המים כדי שיהו ראויים להיקרא רקק? פחות מחמשה מעשרה טפחים. בכל יתר עדי הנוסח: "עשרה טפחים", ומכאן שיש לפנינו כנראה שגגת מעתיק. אם אין בעומקו עשרה טפחים הרי הוא רשות הרבים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו - הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. ואף שלפנינו חזרה מילה במילה על מה שכבר נאמר לעיל, משפט זה עמד לפני שני התלמודים, ואין לראות בכפילות משום טעות של מעתיקים, והירושלמי שואל: "ולמה תנינתה תרין זמנין?", ותירץ רבי חנניה בשם רבי פינחס: "כשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכים בו, ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין, שלא תאמר: הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין, אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד, לפום כן צרך מימר =נצרך לומר: רשות הרבים הוא" יג ע"א, ומעין זה גם בבבלי, ושם למדו מכפל ההבאה הלכה לימות הגשמים והלכה לימות החמה ק ע"א. נראה שעיקר ההלכה ברקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, והמשנה שיבצה אותה במשנה העוסקת במי שזורק בים, ללמדנו שהלכה זו חלה אף ברקק הנמשך מן הים, כלומר מפרץ בים הנכנס ליבשה ורשות הרבים עוברת בו, ולאחר מכן נשנתה ההלכה על רקק המים לעצמו, כהלכה שנתגבשה משכבר הימים.

6 עשרה טפחים הוא מסר ספרותי החוזר פעמים רבות. באופן מעשי דרך הרבים עשויה לעבור במים, כשהם מאד רדודים. הערכתנו היא שמים בעומק אמה עדין מאפשרים מעבר בדוחק 48-55 סמ. אך מים בעומק עשרה טפחים קרוב למטר אינם מאפשרים מעבר. אפשר אפוא שמדובר בדרך הרבים שהוצפה במי ים ונוצרה שלולית זמנית. ועדיין מים בגובה עשרה טפחים משביתים את הדרך לחלוטין. להערכתנו המספר עשרה טפחים נבחר רק בגלל היותו מספר ספרותי.